יום שבת, 26 בדצמבר 2015

שני ציטוטים יפים מפסוקי השטן

“What kind of idea are you? Are you the kind that compromises, does deals, accomodates itself to society, aims to find a niche, to survive; or are you the cussed, bloody-minded, ramrod-backed type of damnfool notion that would rather break than sway with the breeze? – The kind that will almost certainly, ninety-nine times out of hundred, be smashed to bits; but, the hundredth time, will change the world.” 

=========

“Everest silences you...when you come down, nothing seems worth saying, nothing at all. You find the nothingness wrapping you up, like a sound. Non-being. You can't keep it up, of course. the world rushes in soon enough. What shuts you up is, I think, the sight you've had of perfection: why speak if you can't manage perfect thoughts, perfect sentences? It feels like a betrayal of what you've been through. But it fades; you accept that certain compromises, closures, are required if you're to continue.” 

יום רביעי, 16 בדצמבר 2015

רגישויות לדיעות

הסיפור עם שוברים שתיקה מאפשר להדגים איזו תופעה קלאסית ומעניינת:
ההבדל בין עמדות הרוב של שני המחנות הוא יותר בנתינת הדגש מאשר על הצמדת ערכי אמת מוחלטים

כלומר במחנה הימין הדגש הוא כרגע על השתקת הביקורת ובשאלה "מדוע מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ", כלומר עלות מול תועלת. מניח שרוב מחנה השמאל יסכים שאין כל פסול בהעברת הביקורת על הנשיא אבל עבורם אין זה העיקר. עבורם העיקר הוא טוקבקים מסיתים המלווים אותה ביקורת, העדויות עצמן והקונטקסט שבו הם מתארעים. עבור הימין העדויות והמקרים שמאחוריהן גם אם נכונות אינן העיקר לעומת הנזק התדמיתי.


במובן מסוים השיוך למחנה האידיאולוגי מתקבע לפי סוג הרצפטורים (הנרכשים?) שיש לאדם לפריטי מידע מסוימים, מה שמונע כל דיאלוג פרודקטיבי, כי גם אם נסכים על עובדות לא נסכים על העיקר.

זה עיקרון כללי ואפשר לבחון אותו גם בדומיינים אחרים, למשל בנושאי מגדר שגם שם יש רגישויות שונות.

לפיכך בשביל לגדול אידאולוגית יש להגדיל את הרצפטורים בבליינד ספוטס באופן מאולץ. אבל למה שמישהו יעשה דבר שכזה?