הייתי אי אילו חודשים מחוץ לרשת החברתית וחזרתי. הנה מסקנותיי (אולי הן ספציפיות ואישיות).
השורה התחתונה - שימוש פעיל ויומיומי בפייסבוק גובה מחיר כבד של זמן, תשומת לב ואושר. התמורה, שאכן קיימת, איננה שוות ערך.
צעדים ראשונים בחוץ - פייסבוק איננה חיונית
מעל לכל, עבורי הפחד להפסיד "משהו חשוב" היה המכשלה הגדולה ביותר. לכן גם הופתעתי שאינני מרגיש בחוסר כלשהו. חיי לא השתנו במהותם לטובה או לרעה. לא התגעגעתי המון ולא חשתי משותק רוב הזמן. לעיתים הייתי האחרון לקרוא את הפוסט המצחיק של X ולראות את הסרטון המצחיק של Y, אבל לא הייתה פעם שהרגשתי שפספסתי משהו חיוני (אם פספסתי ולא ידעתי מזה וחיי המשיכו די ברגיל זה כנראה לא היה חיוני).
ישנם כמה שימושים פונקציונליים בפייסבוק, שתמיד עולים כטיעון להגנה, או כהסבר למדוע היא חיונית:
אפשר לשמור על קשר עם אנשים
אפשר להכיר אנשים חדשים
אפשר להתעדכן על דברים/אירועים
אפשר למצוא/למכור/לקנות/לתת
אפשר לשווק את עצמך, את החברה שלך או מטרות שאתה מאמין בהם
אני לא הולך לטעון שהשימושים האלו לא קיימים, אלא רק להציע ש"המחיר והסיכון" כאן לעומת התמורה איננו משתלם בדפוס השימוש הנפוץ. במילים אחרות - הזמן שפייסבוק עובדת בשבילנו באחת מהמשימות הללו הוא קטן מאוד ביחס לזמן שאנחנו עובדים בשבילה. חשבו בעצמכם, אולי אני טועה.
בחודש האחרון:
האם מה שהעלתם בזכרונכם היה שווה כ-30 שעות? נתקלתם ברעיון מעניין? מה אם הייתם קוראים ספר במקום? פגשתם מישהו מעניין? מה אם הייתם נרשמים לאיזה חוג במקום?
האם מה שהעלתם בזכרונכם דרש שימוש אקטיבי (כלומר פאסיבי) יומיומי או שהיה אפשר להשיג את ההזדמנויות הללו גם ללא engagement לא מוכוון מטרה עם האתר?
השימוש בפייסבוק, קווים לדמותו
פיד - בניגוד לחוויה אקטיבית של גלישה או חיפוש, משתמש בפייסבוק עושה זאת במצב של גלילה. זו גרסת ה-couch potato של האינטרנט.
נוטיפיקציות - הרשת בוחרת מתי תיכנס ולא אתה בוחר. כאילו אתה הוא המשאב on demand.
ממכר - פייסבוק משתייכת לקבוצת החברות שמשתמשות addictive feedback loops כדי לרכוש משתמשים. (לעיתים אני תוהה לעצמי כיצד העובדים שם מצטדקים בפני עצמם. האם הם אומרים - כן אבל בסופו של דבר היתרונות גוברים על החסרונות?). אנשים מפתחים תיק-ים. כל רגע של פנאי הופך להיות הזדמנות להתעדכן בפייסבוק.
פיתרון קל למציאת עיסוקים. פיתרון קל לא להתמודד עם החלקים הקשים בחיים (כמו ללכת לישון). קשה להתחיל בפעילויות הדורשות מאמץ כמו הכנת שיעורי בית או קריאת ספר כשיש עיסוק זמין וקל כה קרוב. קשה להיות לבד עם מחשבות לא טובות ולעבדן כשיש תמיד הסחת דעת זמינה.
רדוד (במסווה של "מעניין")
לי תמיד היה רעיון רומנטי שכזה על פייסבוק כמקום שבו באים לחלוק את הציד. את אותו תוכן איכותי שצדנו בשיטוטים בפינות נידחות של האינטרנט כסוכנים מורכבים. אני לא חושב שזה כך ברוב המכריע של הדברים.
אני חושב שפייסבוק היא הטלוויזיה של דורנו. בפייסבוק יש תוכן כמו שבמהדורת החדשות יש חדשות. בשניהם זה יותר סוג של infotainment, brain junk food, במסווה של תוכן איכותי. למרבה הצער תוכן איכותי, אין שם, ולו בגלל שדברים משמעותיים דורשים מאמץ, ומאמץ איננו.
פייסבוק מרדדת מחשבות. לעיתים קרובות חשתי שיש בפי דבר מה לומר, והוא מקבל רדוקציה צורנית ותוכנית לפוסט בפייסבוק. השנמוך הזה קורה גם מצד הקורא וגם מצד הכותב.
מצד הקורא: הפוסט הוא קצר, מוקף בהסחות דעת, והזמן הממוצע שהקורא יבלה במחשבה עליו הוא קטן ולכן הסיכוי שיפנים משהו מתוכו קטן, מפני שהפנמה דורשת חיבור בין עולם הקורא לעולם הכותב וניסיון להסיק מסקנות בלוויית רגש ואינטלקט גם יחד, כך שהן גם יוותרו. הפנמה דורשת מאמץ וזמן. בנוסף רוב התוכן שם הוא תוכן שאתה אוהב לקרוא, אז הסיכוי להתעמת עם דיעות חדשות או איתגור כלשהו הוא נמוך. במקום זאת יש אשליה שכל העולם הוא כמוך.
מצד הכותב:
תחרות תשומת הלב והלייקים מרדדת את המחשבה לדבר מרגש, דבר שנינה, תמונה יפה, או דבר שנוי במחלוקת כדי שיעורר מהומה.
לפעמים למחשבה לוקח זמן להיווצר ולהתהוות. לפעמים צריך לדגור עליה כמה ימים כדי שתהפוך למוצר מוגמר. לפעמים לאסוף נתונים, לחקור. הפלטפורמה מעודדת את ההיפך.
המסר צריך לשרת תדמית - שכן הוא יופיע על הפרופיל שלך. תדמיתך היא אחת. זה מוביל לתחרות תמונות טיולים.
הרשת משטחת מבנים חברתיים וקבוצות עניין. המסר מתרדד ביחס לכמות האנשים שאמורים להבין אותו ולהתחבר אליו.
אי אפשר לנצח. במיוחד לא את/ה
כתוצאה מהדברים הללו לרוב האנשים יש יחסי אהבה שנאה (אם לא שנאה - התמכרות) עם פייסבוק. זה לא ככה עם שירותי אינטרנט אחרים, כמו אימייל למשל, או אפליקציות צ'אט, או google search. זאת מפני שאינטואיטיבית הם מבינים שיש בה דבר מה לא בריא, דבר מה שאיננו חלק מחיים הרמוניים. הם שמים לב לתחושות שהם חווים במהלך השימוש, בהפרעה במהלך חייהם, אבל איכשהו מסתירים את זה, ממעיטים בזה, כמו שמעשן ממעיט בסיכון לחלות בסרטן. לפעמים הם מספרים לעצמם סיפורים שהם אנשים מודעים, ומתונים, ושהם יודעים לשים לעצמם גבולות, ולעיתים רחוקות זה גם נכון, אבל בגדול, עבור רובנו, המשחק מכור. כמו בקזינו, אין לך ממש סיכוי לנצח לאורך זמן. יכול להיות שביום ראשון היית עם מספיק כוח רצון, אבל ביום שלישי היית קצת בדאון. המכונה לעומת זאת תמיד on the top of its game. פייסבוק תמיד מוכן בשבילך, איננו מתעייף וכדומה.
אם כן מהי פייסבוק?
משעשע אותי עד כמה הסוף פה מדויק -
The Matrix is everywhere. It is all around us. Even now, in this very room. You can see it when you look out your window or when you turn on your television. You can feel it when you go to work... when you go to church... when you pay your taxes. It is the world that has been pulled over your eyes to blind you from the truth.
Neo: What truth?
Morpheus: That you are a slave, Neo. Like everyone else you were born into bondage. Into a prison that you cannot taste or see or touch. A prison for your mind.
וגם זה:
What is the Matrix? Control. The Matrix is a computer-generated dream world built to keep us under control in order to change a human being into this.
[holds up a Duracell battery]
+ משהו שצופה בפרסומות
תורת לחימה
האם אפשר איכשהו ליהנות מהיתרונות ולא לשלם את המחיר? לא בטוח.
הגישה בכלליות שאני מנסה היא להעביר את פייסבוק ממכשיר בידור לסוג של ספר טלפונים. לא יודע אם זה ילך.
הנה כמה רעיונות קונקרטיים.
סביר להניח שרוב התוכן שאתם מפרסמים הוא מזיק לאחרים. קראו (שוב אם צריך) את זה ושנו דרכיכם.
הכירו בכמה זמן אתם מקדישים לפייסבוק. יש תוספים לכרום כמו זה. התייחסו לזמן הזה כאל זמן בהייה בטלוויזיה (לא זמן שבו אתם צופים בסדרות איכות שבחרתם בעצמכם, זמן בהייה ריקה.)
הסירו את האפליקציה (אפשר להשאיר רק את המסנג'ר מהפלאפון). לזאת שתי סיבות:
חיסול הנוטיפיקציות והפיכת השימוש ברשת ל-on demand (הפעם מהצד הנכון).
הפיכת הממשק לקצת יותר לא נגיש, קצת יותר לא נוח. לפעמים מספיק לשים ממתקים לא בריאים בקופסה שצריך להתאמץ לפתוח, כי הצעד הקטן הנוסף הזה מאפשר זמן להפעיל שיקול דעת - האם באמת יעשה לי טוב לפתוח את הקופסה.
כשאתם גולשים בדפדפן, אל תהיו עם הצ'אט פעיל. אני לא לגמרי מבין למה, אבל לתחושתי הצ'אט הזה הוא נורא. מבחינת הסחות זה ברור. את זה אבל זה מעודד engagement וזה מעודד תחושת אי נוחות. למה שתצטרכו בראשכם את המחשבה מי עוד שם?
You teach best what you most need to learn
Richard Bach
