(זה לא מחדש הרבה מעבר למה שכבר כתבתי בנושא)
מה שנראה לצד אחד ברור מאליו ועובדתי נתפס כדיעה בלתי מבוססת בצד השני (זה נכון לשני הצדדים) ולכן כל "מאמצי" התקשורת השמאלנית הם פול גז בניוטרל.
זה נובע משתי סיבות:
הסיבה הראשונה היא שלשני הצדדים מקורות אידאולוגיים שונים והם שמכריעים את הדיון עוד לפני שהחל: האם יש אלוהים, האם יש חשיבות לרווחתם של פלסטינים, האם האחר הוא אויב או חבר פוטנציאלי, האם יש חשיבות לאדמה וכדומה. זה לא שהאנשים לא משתמשים בהיגיון, פשוט הנחות היסוד שלהם שונות ולכן אין בכלל דיון. אלו דברים שנובעים מחינוך, אישיות וקשה לשנותם.
הסיבה השניה - נניח ששני אנשים הם בעלי מקורות אידאולוגיים דומים, שמובילים את שניהם להאמין בפיתרון שתי המדינות, לדוגמה. אזי שניהם יכולים עקרונית לשכנע ולהשתכנע שאין או יש פרטנר. זו האוכלוסיה שבה יכול להתקיים דיון, אבל גם אז זה לא קורה כי השיח הוא רדוד: מבוסס על אמירות, חסר בנתונים ומושתת על פרטים לא רלוונטיים (מי מדבר ונראה כמוני). אני דיברתי על זה ואמרתי שהתקשורת היא האחראית להיעדר שיח פורה, כי היא מתנהגת בצורה סנסציונית ולא מספקת מדדים.
אולי אנחנו מעריכים יתר על המידה את כוחו של שיווק. לא ראיתי שמאמצי השיווק העצומים השפיעו על הלקוחות שנטשו את חברות הסלולר למען המתחרים הזולים יותר. לא ראיתי תזוזה גדולה בין הגושים בבחירות האחרונות למרות הרבה מאוד כסף שהוסט לזה.
אולי אנחנו מעריכים יתר על המידה את כוחו של שיווק. לא ראיתי שמאמצי השיווק העצומים השפיעו על הלקוחות שנטשו את חברות הסלולר למען המתחרים הזולים יותר. לא ראיתי תזוזה גדולה בין הגושים בבחירות האחרונות למרות הרבה מאוד כסף שהוסט לזה.
